כשיצאתי לדרכי העצמאית ידעתי שלא יהיה קל ושיהיו עליות והרבה ירידות, אבל לא ידעתי שתהיה קורונה (מי ידע?). אז הקורונה באה לי בעיתוי מאוד בעייתי מבחינת קריירה, בדיוק כשהתחלתי להיכנס לעניינים, לקבל עבודות ולהתקשר עם לקוחות חדשים.
בזמן הסגר לא נכנסו פרוייקטים. הייתי בבית עם הילדים. שיחקנו, בישלנו ואפינו, למדנו יחד בזום (נהייתי אלופה בפרבולות ובחישוב שטחי גלילים), התעמלתי בזום ויצאנו הרבה לטיולים בחוץ – עד מאה מטר כמובן. האמת? היה לי כיף: החופש, האביב, השקט.
אחרי שבועיים בערך החששות החלו לצוף: מה יהיה עם הקריירה שלי? איך ממשיכים מכאן? איך מתניעים מחדש? האם בכלל יהיה צורך במידענות אחרי הקורונה? האם לחברות שישרדו יהיה כסף לשירות שכזה?
להפתעתי, מיד עם תום הסגר נכנסו לי שני פרוייקטים חדשים מתחומים שונים, אך בנושא דומה – איך מתמודדות חברות מקבילות בעולם עם משבר הקורונה: מהי אסטרטגיית היציאה שלהן ואיך הן נערכות ליום שאחרי? אז חקרתי וצללתי כמו שאני יודעת ואוהבת לעשות. למדתי מה קורה בסין וטייוואן, איך מתמודדים באיטליה ומה עושים בגרמניה, ומה בישראל יכולים ללמוד מזה. ראיתי שעם כל הקושי יש גם טוב: הרבה חשיבה מחוץ לקופסא, יצירתיות ובעיקר פתיחות וקבלה של תהליכי שינוי.
גיליתי גם שלא רק שלא ירד, אלא אפילו עלה הצורך במחקר וסקרי שוק. אנשים יותר זהירים. רוצים לבדוק טוב יותר את השטח לפני שהם נכנסים למיזם חדש שמצריך זמן והשקעה כספית. גם פה למדתי והפקתי תובנות מעניינות, בעיקר במה שנוגע לדרכי חשיבה ודפוסי התנהגות של אנשים.
אז מה צפוי לעולם התעסוקה בכלל ולענף המידענות בפרט? אשאיר זאת למומחים, אבל מה שבטוח – כללי המשחק משתנים. בינתיים למדתי שכל משבר מייצר הזדמנויות חדשות ושגם מתוך משבר ניתן לצמוח.
Comments